<h1>המאורות — חולין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[חולין ב' ע"א] הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את שחיטתן. לפיכך אין מוסרין להן חולין לכתחלה ואפילו אחרים עומדין על גבן. וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה. כתב ה"ר מורי ר' נתן בן ה"ר מאיר, חרש שאמרו שאינו מדבר ואינו שומע, אבל חרש שמדבר או אלם ששומע הרי הן כפקחין לכל דבריהם. הכי איתא בפרק מי שאחזו [גיטין ע"א ע"א] ובמסכת חגיגה [ב' ע"ב]. וקטן שאמרו שלא הגיע לי"ג שנה, פירוש לי"ג שנה ויום אחד. ושוטה שאמרו, בכללו שיכור שנתבלבלה דעתו. כך כתב בעל הלכות גדולות והר"ם פרק רביעי בהלכות שחיטה. שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא. כתב הר"מ פרק ד' [ה"ה] בהלכות שחיטה, נכרי ששחט אע"פ ששחט בפני ישראל בסכין יפה ואפילו היה קטן שחיטתו נבלה, ולוקה על אכילתה מן התורה, שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו, מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור. ואינו דומה לישראל שאינו יודע הלכות שחיטה. וגדר גדול גדרו בדבר שאפילו מי שאינו עובד ע"ז שחיטתו נבלה, כמו גר תושב.
